במהלך השנים הראשונות ליצירתה (1999-2004) התמקדה ליבר שפר במושג הבית, ועסקה בדימויי מקום תוך חיפוש אחר מוטיב הביות החמקמק והבלתי מושג. עבודותיה תיארו ברובן חללים אדריכלים.
התמודדות עם בית כמקום המעלה שאלות של תנועה, נדידה והגירה. ציורים של אוניות ואוהלים מתארים את התרופפות הקשר לאדמה; סידרת עבודות של קרוואנים ניסתה לקרקע אובייקט שנועד בבסיסו לתנועה. עיסוקה של ליבר שפר בשאלות של מקום ומחסה, כאשר הד של סכנה מרחף מעליהם, הורחבו לעיסוק ביציבות אל מול נדידה.
גוף העבודה הנוכחי של ליבר שפר כולל תרחישים בהם לדמויות יש תפקיד משמעותי בחלל. הדמות האנושית מופיעה כחלק מנרטיב תיאורי וכמעט תמיד כחלק מקבוצה. הקבוצה גורעת מחשיבותו של האינדיבידואל. היא מעצימה את תחושת האחידות והזרות. קהילות וקבוצות - חלוצים, מגויסים, תלמידים, ספורטאים, וקהילות נטוריסטים - חוזרות ומופיעות, כחלק מאירועים היסטוריים ובהקשרים של זמן ומקום.