גלנור חיה ועובדת בפריפריה עובדה שמהווה נושא מרכזי בציוריה. גלנור מעבירה את נקודת המבט החיצונית שלה, על ידי העלאת שאלות בנוגע למקומו של אדם ביחס למרחב. באשר למיקום, בחירותיה של גלנור שגרתיות, רגילות, אך רוויות בקונפליקטים החומקים מן העין. ציוריה עוסקים בנושאים עכשוויים אך עם זאת מושפעים ממסורת, ומתכתבים עם ציורי קיר, ציורי נוף וציורים הסטורים גדולי מימדים.
גלנור רואה את הנוף כצומת בין הפוליטי,הכלכלי התרבותי והאמנותי. גלנור שואפת להרחיב את האקט הראשוני של ציור מקום ספציפי- בתקווה שהציור עצמו יהפוך למקום, אשר ישפיע על גוף הצופה לאור הנוכחות הפיזית שלו. מחד, גלנור רואה את הציור כחלון רחב אל העולם החיצון; מנגד, היא עושה שימוש בצבעים מונוכורומטים וכתמי צבע אקספרסיבים שהם מופשטים וסובייקטיבים. שילוב זה של שבירה ומתח בעבודה יוצר מקומות של ניכור ושל ספק.